מדד להצלחה

train photoאני רץ רץ ומתנשם בכבדות
אני מרגיש שנגמר לי החמצן
שהרגלים כבר לא מקשיבות

עוד מאמץ עוד קצת.
זה כאן מעבר לפינה…

אבל, לא נכון…
לא יכול להיות.
זה המספר, אני רואה אותו בעיניים
אני ממש רואה את הרכבת ברציף
אבל זה לא יכול להיות…
היה רשום עוד 2 דקות. אוף!

עוד מאמץ אחרון
נספיק להגיע או שמא…
האויר יוצא לי מהריאות
הרגלים צועקות די!
העיניים רואות את הרכבת יוצאת מהרציף

הפסדתי
זהו נגמר המשחק
Game over

המאמץ הפיזי נפסק
ועכשיו המחשבות מתחילות לעבוד
אבל היו עוד 2 דקות…
היית צריך לבדוק…
למה לא בדקת קודם.

ואחרי המחשבות, תור הרגש.
"אתה תמיד מאחר"
"אוף"
"נמאס לי מהעולם הזה"
"אתה כישלון" מהדהד בראש
"לא מצליח בכלום"

לא יודע אם זה מסר מהעכשיו בגלל שפיספסתי את הרכבת
או שמא
זה בכלל מסר מהילדות שחוזר על עצמו ונתקע בראש
כמו מוסיקה שמתנגנת בראש ולא יוצאת
מעניין מי התחיל את המוסיקה הזאת…
הגננת, איזה מורה, מחנך, מדריך…. לך תדע.

סטופ!
פעם אנשים היו מחכים ימים או שעות לרכבת
בזמן הזה היו קוראים ספר או פוגשים אנשים
אולי אפילו את אהבת חייו

היום הכל כאן ומייד
אפליקצייה כזאת או אחרת
לקבל את זה כאן ועכשיו

ועכשיו לחכות 20 דקות זה כישלון בחיים?

אולי הגעתי 20 דקות מוקדם יותר לרכבת הבאה?
אולי יש לי זמן עכשיו קצת לחשוב מחוץ לאפליקציה
לחשוב קצת.
מתי באמת זה קרה שחשבתי עם עצמי בפעם האחרונה 20 דקות שלמות.

האם אני מסוגל לחשוב בכלל?
או שאני אבזבז את הזמן הכל כך יקר הזה בבהייה במסך.

מי אמר שלהגיע באיחור לרכבת זה כישלון?
מי אמר שלהגיע באיחור בכלל זה כישלון?

נכון, להגיע לפגישה או לדייט זה לא נעים.
זה לא מנומס ולא מכבד את הצד השני שמחכה לך.
כאילו הזמן שלך חשוב יותר מהזמן שלו.

אבל לא על זה אני מדבר.
נניח שאף אחד לא מחכה לך בצד השני,
שמדובר רק בך בלבד.

מי אמר שזה כישלון?
קבעת במחשבה שזה כישלון ועכשיו על סמך הקביעה הזאת החלטת להאשים את עצמך.
לקבור את עצמך רגשית.
ולבסוף לקבוע שאתה "אפס".

הגיע הזמן להשתמש קצת במודל אפרת הידוע.

אולי להגיע באיחור זאת הזדמנות לשינוי
אולי להגיע באיחור זה אומר שהפסדת רכבת שלא עלינו חס וחלילה הולכת לעשות תאונה…
אולי להגיע באיחור זה אומר שאתה הולך לפגוש עכשיו אדם מיוחד?!

להגיע באיחור זה לא חייב להיות כישלון
זה יכול להיות גם הצלחה
מי שקובע את התוצאה זה רק אתה!

וזה נכון לגבי כל דבר בחיים
הרבה פעמים אנחנו קובעים לעצמינו מטרות
ולבסוף לא עומדים באותן מטרות
נכשלים שוב ושוב

השלב הבא הוא לקבוע בראש עובדתית שאנו כישלון
אפילו לא מנסים להילחם נגד הקביעה הזאת.
זה הופך להיות עובדה מוגמרת…

אז מה הפלא שבסוף נכשלים?
מה הפלא שילד נכשל אם המורה שלו אומר לו כל הזמן שהוא כישלון? שהוא "כישרון מבוזבז".
הנה עוד דרך יפה לומר משהו שלילי בדרך חיובית.

מה הפלא כאשר הורה אומר לילד שלו שהוא לא קם בבוקר בגלל שהוא עצלן?
שהוא בכיין? שהוא… תבחרו איזו תווית שתרצו להדביק

ילד התוויות גודל והופך להיות איש התוויות
ברגע שקבעת עובדה, מה יש לך להתלונן שבסוף הנבואה מתגשמת?

אז לשנות מורים בבית הספר או לחנך אותם זה לא תפקידנו.

אבל לכל אחד יש בראש מורה קטן כזה שצועק עליו כל הזמן.
שממציא מטרות לא נכונות ולא אמיתיות – אולי דווקא כדי להיכשל בהן בכוונה.
אולי כדי להצדיק את המנטרה שמתנגנת בראש מהילדות.
כדי להישאר באזור הנוחות הקל שהתרגלנו אליו.

מחלה שנשארת הרבה זמן בסוף מתרגלים אליה,
"אתה רואה, אמרתי לך". הוא אומר.
"חבל לך בכלל לנסות".
שב ואל תעשה – עדיף.
בשביל מה לך להילחם זה חסר סיכוי

את הרעש הזה.
הנודניק הקטן הזה בראש הגיע הזמן להפסיק.
לעשות לסיפור הזה סוף.
כל אחד יכול לקום ולשתק או לשנות אותו.
בסוף תגלו שעכבר הוליד הר.

להציב מטרות אמיתיות במקום מטרות מסולפות.
במקום להגיע לרכבת בזמן אולי להכיר אנשים נחמדים בתחנת הרכבת יכולה להיות מטרה טובה יותר.
או להתקשר למישהו שמזמן לא דברנו איתו.

יש כל כך הרבה מטרות טובות שאנחנו יכולים בקלות וכל הזמן לעשות ולהצליח בהן.

ואז בסוף היום לסמן את כל נקודות ההצלחה הללו.
כל המטרות הטובות שהצלחנו במקום לסמן כישלונות…

נקודה טובה ועוד נקודה טובה
ואולי בסוף נגלה שאנחנו כולנו אנשים די טובים ויוצלחים.
הכל עניין של זוית ראיה ובר השגה.

ממש מעבר לפינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.